תייר ישראלי בחלל

במאמר שפרסמתי לפני כמה שנים בג'רוזלם פוסט, שטחתי את טענותיי בדבר הצורך לקדם את תחום חקר החלל בכלל, ובישראל בפרט. בין היתר כתבתי שהאסטרונאוט הישראלי הבא צריכה להיות מדענית, ולא טייס.

 

אילן רמון ז"ל ייצג אותנו בכבוד רב כאסטרונאוט הישראלי הראשון, אך בחירת טייס חיל האוויר למשימה היתה בעיני שגויה. אילן הרי לא הטיס את המעבורת, ולכן מתאים היה לאתר מועמד מתחום מדעי רלוונטי לניהול ניסויים. לכך יכולה היתה להיות תרומה משמעותית במסר לצעירים לגבי החשיבות בהצטיינות בלימודים מדעיים.

 

בחירת טייס נבעה לדעתי מקיבעון מחשבתי ישראלי טיפוסי ואתוס מוגזם של מקצוע הטיסה. לזכות מקבלי ההחלטות אפשר לומר שלפחות בפעם הראשונה, בחירת טייס העלתה את הסיכויים לאתר אדם כשיר פיזית ומנטלית למשימה מאתגרת, והיכרות עם מקצת המאפיינים הדומים, מציוד אישי ועד עבודת צוות.

כך או כך, אילן רמון ז"ל ייצג אותנו בכבוד רב ולו היה שב בבטחה לכדור הארץ, היה וודאי ממשיך לחנך דורות של פורצי דרך.

 

במחשבה קדימה על היום בו נוכל לשלוח נציגות נוספת לחלל, לא היה לי ספק שנכון יהיה לאתר מדעית צעירה. למהלך שכזה היתה יכולה להיות משמעות רבה בעיצוב נרטיבים חינוכיים חשובים, בהעצמת דור צעיר של פורצי דרך, והתנתקות מאתוסים אנכרוניסטיים. כיוונתי לאישה לא כי זה פוליטיקלי קורקט, אלא כי ישנה חשיבות בהעצמת נשים צעירות והשפעה על מגמות חשובות, כגון הסללה מגדרית.

 

אך פתאום התבשרנו שהאסטרונאוט הישראלי הבא יהיה עוד טייס – איתן סטיבה. נכון, אין זו נציגות לאומית רשמית, והוא לא נבחר ע"י חיל האוויר אלא מממן מכיסו טיסה פרטית, אך הבשורה יצאה מבית הנשיא, שתרם להמשך הנרטיב המופרך של הטייס שמטיס את החללית, בתארו את סטיבה כמי ש"יאחוז בהגאים" של החללית. לא, הוא ממש לא יגע בהגאים.

 

היתה זו טעות להכריז בבית הנשיא על טיסתו הפרטית של מיליונר כעל ""משימה לאומית, מדעית, היסטורית". ומאז נראה כי ישנו קמפיין תודעתי שנועד לקבע נרטיבים אלה.

 

נתחיל בתואר "אסטרונאוט" שמצמידים לסטיבה הנשיא, קרן רמון וחיל האוויר. זה כמו לכנות מי שטס בטיסת צ'ופר בחיל האוויר בתואר "טייס". בשנים האחרונות שוקלים כיצד לקרוא למי שלא הוכשר לתפקיד אלא הצטרף לחוויה חד פעמית. הנטייה כיום היא להשתמש במונחים "אסטרונאוט מסחרי" או "אסטרונאוט פרטי" - שזו ההגדרה המתאימה למקרה הנוכחי בו מישהו משלם הרבה כסף כדי לבלות כמה שעות בחלל. תכלס – סטיבה יהיה "תייר חלל".

 

מספרים לנו שקרן רמון, שסטיבה אחד ממיידיה וחבר בוועד המנהל שלה, "שולחת" אותו ל"משימת רקיע". זה לא מדוייק. סטיבה מממן מכיסו הפרטי את הטיסה. הוא לא נבחר ע"י אף אחד ולא מייצג אף אחד, אלא בונה סביב טיסת הצ'ופר הפרטית שלו נופך רשמי, לאומי והיסטורי.

 

יתרה מכך, קרן רמון פספסה פה הזדמנות אדירה. הקרן שואפת להקנות לדור הצעיר של ישראל מצוינות אקדמית, מנהיגות חברתית ותעוזה פורצת דרך, ובמקום זה מוצאת עצמה משווקת מסרים הפוכים לגמרי, שאם תהיה טייס ואיש עסקים מצליח, תוכל להרוויח מספיק כסף בשביל לטוס לחלל.

 

על פי קרן רמון, סטיבה "יקדיש את מסעו לביצוע ניסויים של חוקרים". זה רק מדגיש כמה מיותר שטייס עושה את זה, שהרי כישוריו לא קשורים בשום דרך. למה לעשות ניסויים של חוקרים? לא הגיוני שהחוקרים עצמם יעשו אותם? תארו לעצמכם איזה פרץ אדיר של התלהבות לאומית היתה פה אם קרן רמון היתה ניצבת מאחורי פיסיקאית צעירה ממכון ויצמן לקראת משימה לאומית בחלל.

 

כמובן שזה תאורטי לחלוטין, שהרי הטיסה עולה כסף רב, ואיתן סטיבה משלם מכיסו הפרטי. בהזדמנות זו כדאי גם לבקר את הנרטיב שהושתל פה, כאילו סטיבה "הסכים" לממן את הטיסה באופן פרטי. זה ייצוג שגוי של המציאות, שרק מעצים את הטעות בעצם הפרויקט ובאופן בו הוא משווק לציבור. לו רק היה סטיבה תורם מכספו למימון הפרויקט, ואז קרן רמון וגופים לאומיים כמו סוכנות החלל הישראלית היו מובילים תהליך מיון ובחירת מועמד ראוי – הרי שאז הפרויקט באמת היה מה שמנסים לשווק, ואיתן סטיבה באמת היה נדיב כפי שמנסים לשווק.

 

רק שיהיה ברור, אינני טוען שסטיבה חייב משהו למישהו, רק שהקמפיין התודעתי האגרסיבי הוא שגוי ונכון היה להציג את זה כמו שזה. לו היה סטיבה תורם את הכסף, הוא היה ראוי כמובן להערצה. אך כעת – צריכים לאחל לו בהצלחה ולא לעשות מזה כזה עניין.

 

אגב, הדיווחים המופרכים הראשונים על כך שסטיבה "הסכים" לממן את הטיסה השתנו עם הזמן למסר אחר – שהוא אמנם מממן טיסה פרטית, אך "הסכים" להפוך את טיסתו למשימה לאומית. שוב, הרעיון הוא להחדיר את המסר כאילו הוא ביצע פה מעשה של תרומה ושליחות. לדעתי זה הפוך. הוא קונה בכספו לא רק טיסה לחלל אלא הילת גיבור לאומי. כדאי פשוט להתייחס לזה כמו שזה.

 

הקמפיין נראה כמעט מחושב: מבית הנשיא ועד לשכת מפקד חיל האוויר, נעטפים בהילה לאומית. דוחפים את המילה "משימה" ללא הרף, מה שמקנה לטיסת הצ'ופר נופך של שליחות ומילוי ייעוד.

 

מפקד חיל האוויר תרם, וודאי בתמימות, לקמפיין, וכינה את סטיבה "טייס חיל האוויר הישראלי השני שיהפוך לאסטרונאוט". כאמור, הוא לא "יהפוך" לאסטרונאוט, אלא יהיה תייר חלל לזמן קצר. נורקין דיבר על כנפי הטיס של חיל האוויר "צמודות אל חליפת האסטרונאוט". אולי סטיבה יעשה את זה כאקט אישי רגשי, אבל אין לכך משמעות. "נלווה אותך בליבנו כפי שאנו מלווים כל טייס הממריא למשימתו", אמר נורקין, שזו טעות רצינית, שהרי יש הבדל בין ללוות לוחם צה"ל שיוצא לקרב, לבין לחשוב על מישהו שיוצא לטיול אתגרי או טיסת צ'ופר לחלל. עוד אמר נורקין: "חיל האוויר גאה בהחלטתך לבצע משימה זו", ובכך חיזק את נרטיב השליחות השגוי, כאילו סטיבה לקח על עצמו משימה ועלינו להיות גאים בו על כך.

 

לסיכום,

ממה ששמעתי, איתן סטיבה איש נהדר, עתיר זכויות ומוכשר. וממה שאני רואה, גישתו החיובית והפטריוטית תוביל לייצוג מכובד של ישראל, ותרומה לחיזוק תחום החלל בישראל.

 

עיקר טענותיי הן לגבי הקמפיין התודעתי המופרך על כביכול "משימה לאומית", שבמידה מסוימת מעניקות למיליונר שמימן לעצמו טיסת צ'ופר פרטית, "חליפת" יוקרה ואהדה כאילו מדובר בגיבור לאומי ש"הסכים" לקחת על עצמו שליחות זו, ועוד נאות לשלם עליה מכיסו הפרטי.

 

כמו כן הסברתי מדוע צר לי על קיבוע נרטיבים אנכרוניסטיים בכך שהישראלי השני בחלל יהיה טייס, והפספוס העצום לקרן רמון, לסוכנות החלל, ולקהילה המדעית הישראלית, בכך שלא יכולנו להיסחף כולנו בשליחות לאומית אמיתית של אשת מדע צעירה שהיתה מייצגת את כולנו ומהווה מקור השראה והובלה מדעית עשרות שנים קדימה.