מדוע אסטרונאוטים מרחפים בתחנת החלל הבינלאומית? אם, כמו רבים אחרים, עניתם "כי אין כוח כבידה בחלל" - אתם טועים.
סר אייזיק ניוטון גילה בשנת 1687 שגופים נמשכים זה לזה ביחד ישר למכפלת מסותיהם, וביחס הפוך לריבוע המרחק ביניהם. תחנת החלל הבינלאומית נעה במסלול לווייני נמוך של כארבע מאות קילומטרים מעל כדור הארץ, כלומר מרחקה ממרכז כדור הארץ גדול רק בכ- 6% מרדיוס הכדור. מכאן שכוח המשיכה המורגש בתחנת החלל הוא רק 10% פחות מאשר על פני האדמה.
אז בתחנת החלל הבינ"ל יש כוח משיכה, והיא נופלת כמו כל חפץ אחר. אך היא לעולם לא מתרסקת לאדמה מפני שמהירותה האופקית, כ- 28,000 קמ"ש, גורמת לכך שמסלול הנפילה מסונכרן לעקמומיות כדור הארץ. תחנת החלל למעשה נופלת בנפילה חופשית אינסופית.
מפני שתאוצה בלתי תלויה במסה, כפי שהדגים גליליאו גליליי בשנת 1589, תחנת החלל הבינ"ל וכל אשר עליה נופלים יחדיו, כך שנראה כאילו דברים "מרחפים" בתוכה.
האם זה לא מוזר שאיננו יודעים עובדות מדעיות בסיסיות שהתגלו לפני עידנים?
מחקר מדעי - המסע העיקש, המייגע ולפעמים הסזיפי, לחשיפת סודות היקום והטבע - לא רק מניב טכנולוגיה כמו טלפונים ניידים, ולא רק משפר את בריאותנו ואיכות חיינו כפרטים, אלא חיוני לעצם קיום המין האנושי. מבט לאחור מאפשר ללמוד את תולדות היקום, ומבט צופה פני עתיד מוודא שנוכל לקיים את כדור הארץ ולשמור עליו, כמו גם ליצור תשתית לקיום חיים בפלנטות אחרות אם וכאשר הדבר יידרש.
השיטה המדעית של היפותזה, ניסוי, ניתוח והסקת מסקנות, ביחד עם ביקורת עמיתים, הופכת את הידע האנושי לקומולטיבי ופרוגרסיבי. במילים אחרות, הידע שלנו על העולם הולך ונבנה, נדבך על נדבך. תיאוריות מדעיות, בשונה מסתם "תאוריות", אינן תחושות בטן ספקולטיביות, אלא תיאור שלם, שיטתי, חקור ומאותגר של מיטב הבנתנו. טעות נפוצה היא להתייחס לתאוריה מדעית כ"עובדה" - למעשה מדובר בהערכה הכי טובה שיש לנו לגבי תופעה מסוימת, והיא תקפה כל עוד כל הניסויים מאששים אותה ולא הצלחנו לשלול אותה ולהוכיח אחרת.
תורת האבולוציה היא מיטב הבנתנו את ההתפתחות הגנטית של אורגניזמים. תורת האבולוציה איננה פחות נכונה מתורת היחסות הכללית של איינשטיין, כפי שהררי ממצאים כבר הדגימו. רבים מאיתנו צריכים להתגבר על הקושי להתמודד עם הרעיון שהתפתחנו בהליך רנדומאלי של ברירה טבעית, בדיוק כמו חיפושיות וחתולים, וכי לנו ולשימפנזים יש אב קדמון משותף.
למי שזקוק, אין בעיה ליישב מדע עם קיומו של אלוהים. בהחלט ניתן להאמין שאלוהים בכבודו ובעצמו תכנן את מנגנוני הטבע הנהדרים, והוא המושך בחוטים. רק לא נכון להאמין שבני אדם תמיד נראו כמונו, פשוט כי זה לא נכון. העובדה שהנושא עדיין נתפס כ"שנוי במחלוקת" ושיש ילדים שלא לומדים אותו כתשתית להבנת עולמנו ואת עצמנו - אינה רק מאכזבת ומוזרה, אלא פשוט מטורפת.
אגב, גילו המוערך של היקום הוא 13.8 מיליארד שנה, ואין זה משנה במה אנשים "מאמינים".
אנו עדיין יודעים כה מעט על עולמנו. וגם מה שידוע, אינו נחלת הכלל. למרבה הצער גם מה שיודעים, אינו תמיד מיושם. מדוע אנו כה נבערים? הדיסוננס עם אמונה דתית ברור, אך יש עוד "אשמים".
אחריות מסוימת יש לתקשורת, אשר משתמשת במדע כמקור לשעשוע ולהעצמת רייטינג. הם עושים זאת באופן מכוון ע"י דחיפת פסאדו-מדע, עיוות וניפוח מדע אמיתי, או זילות ופישוט למכנה משותף רחב. העובדה שהתקשורת הישראלית מצטטת בקביעות צהובונים בריטיים בנושאים "מדעיים" מעידה כאלף עדים על חומרת התופעה. "עכשיו זה מדעי!" היא כותרת נפוצה, בדרך כלל לפני אנקדוטות שוליות וממש לא מדעיות. התקשורת גם נוטה להציג התקדמות מדעית כהבזקים של גאונות נקודתית, במקום התהליך האינקרמנטלי שהיא באמת.
החברה שלנו מעריצה ומהללת זמרים, ספורטאים, כוכבי קולנוע ואנשי צבא - לא מדענים. בתי ספר מציגים עובדות ונתונים, ולא מלמדים מספיק כיצד ללמוד, לחקור, לפקפק ולנסות. אמנם מטיפים לילדים שמתמטיקה ומדע חשובים, אך לא מחדירים בהם הערכה של ממש ליישומיותם, וילדים רבים מתייחסים אליהם כמטלות מיותרות שלא יידרש לעשות בהם שימוש בחיים האמיתיים.
בתי ספר גם חסרים תשתיות ראויות של מעבדות ומכשור מדעי, איתם אפשר היה לא רק ללמד ולהמחיש, אלא לרגש, להסעיר ולהצית סקרנות והערכה למדע.
הבעיה איננה רק במדעי הטבע. הבורות שלנו משתרעת על תחומים יישומיים רבים במדעי החברה, והיא עולה לנו במחיר יקר, כי אנו חוזרים וממציאים את הגלגל מחדש וחוזרים על אותן טעויות.
מחקריו פורצי הדרך של הפסיכולוג החברתי Geert Hofstede על פערי תרבות ותרבות ארגונית מספקים תובנות וכלים לייעול שיתוף פעולה בין-תרבותי ובינלאומי. אולם מעטים מכירים אותו, פועלים בהתעלם מממצאיו, באינסטינקטים שאינם תמיד נכונים.
עבודותיהם של זוכה פרס נובל דניאל כנהמן וחברו עמוס טברסקי על רציונאליות וקבלת החלטות עזרו לנו להבין את מגבלות היוריסטיקה והאינטואציה, והעניקו לנו את היכולת להבין ולגשר על הטיות קוגנטיביות. מתברר שבשונה ממה שנדמה לנו, המוח האנושי אינו מצטיין בסטטיסטיקה המבוססת על תחושות בטן. אך עדיין, רובנו לא יודעים מי הם כהנמן וטברסקי ואיזו מתנה יקרת ערך הם העניקו לאנושות. כלומר מרבית בני האדם טועים בקבלת החלטות, בלי לדעת שהם עושים זאת בדפוסים ברורים שניתן היה להתגבר עליהם.
ככל שנבין יותר את חסרונותינו ומגבלותינו, כך נצליח יותר לגשר עליהם. זלזול ו"נפנוף" ידע מחקרי בנושאים אלו, והעדר יישום מתודולוגיות שנגזרות ממנו, מוביל לבינוניות בתחומי עשייה רבים.
הדבר נכון במיוחד בתחומים עתירי סיכון. תעופה היא דוגמא מובהקת לתרבות ארגונית שעברה טרנספורמציה יסודית באימוץ מתודולוגיות פרי ניתוח מדעי, אך תחומים רבים מדי עדיין מדשדשים הרחק מאחור.
דוגמא מצערת במיוחד היא ענף הבניה, בו עובדים מוצאים מותם כעניין של שגרה. זו איננה גזרת גורל, אלא דוגמא לתחום בו לא השכלנו ליישם את הידע והכלים שצברנו. בבסיס הכישלון התרבות החפיפניקית שלנו, אך הפיתרון איננו רק עוד פיקוח ואכיפה, אלא כמו בתעופה - יישום מגוון מתודולוגיות שתכליתן ייעול תקשורת, עבודת צוות, קבלת החלטות, עבודה על פי פרוטוקולים, עדכון רגולציה, ושינוי עמוק של התרבות הארגונית.
עולם הרפואה משתפר באופן משמעותי אך עדיין רחוק ממימוש מלוא הפוטנציאל במניעת טעויות וזיהומים, התבססות על מערכות תומכות החלטה, טיפוח עבודת צוות אפקטיבית, לימוד ויישום לקחים, וקידום טיפול כשיר תרבותית. הרפואה היא עדיין תחום של "ראיית קשית", כלומר אבחון תחומי ולא הוליסטי מספיק. ודוגמא מובהקת לידע קריטי שקיים אך לא בא לידי ביטוי מספק, הוא ביצוע הליכים רפואיים מורכבים בידי מיטב הרופאים, ואז שליחת אנשים הביתה ללא הבנת חשיבות שלב השיקום.
עם כל כך הרבה מחקרים וספרים על ניהול, מאכזב מאוד שמנהלים עדיין פועלים לרוב על פי אינסטינקטים, ואגו מהווה מרכיב מרכזי בהווייתם והתנהלותם. ההשלכות הן כפיפים חסרי שביעות רצון ומוטיבציה, ותוצאות לא מיטביות. דוגמא לכך היא התופעה השכיחה בישראל של מנהלים שהגיעו מצה"ל ולפחות על פי עובדיהם "חושבים שהם עדיין בצבא". טעות נפוצה היא גם ייחוס גאוניות למי שבמקרה היה לו מזל בעסקים - תופעה עליה כתב דניאל כהנמן.
זה כמה עשורים מתקיים מחקר לשיפור הליכי איתור, מיון ושיבוץ עובדים, במטרה למזער הטיות ואפליה, ולבחור את המתאימים ביותר. בין היתר מבוצע מעקב ארוך טווח אחר עובדים שהתקבלו ונכשלו, ואף מתקבלים עובדים מעטים שלא עברו את המיון, על מנת לתקף את המודלים. אולם למרבה התימהון, בארגונים רבים, ביניהם סוכנויות לאומיות, תהליך המיון מבוצע בידי כוח אדם בלתי מיומן, תוך שימוש בשיטות בלתי מקצועיות ובלתי מתוקפות.
התעלמות ממדע היא הרסנית ברמה האישית והארגונית. אולם תפיסות אנטי מדעיות של פוליטיקאים עלולות להיות הרות אסון מבחינה גלובאלית. למשל, התייחסות מבטלת לשינוי אקלים (או התייחסות יתר), הפצת תאוריות קונספירציה בלתי מבוססות על חיסונים (או יפוי המציאות והתעלמות מנתונים), קיצוץ תקציבים למחקר מדעי ומינוי אנשים חסרי רקע מדעי כיושבי ראש וועדות מדעיות. בעת פרסום מאמר זה, יו"ר וועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, למשל, למד בישיבה והוסמך לרבנות. על אף שח"כ מקלב זכה להערכה רבה על פעילותו הפרלמנטרית, אני מוצא טעם לפגם בכך שהוא אינו בעל רקע מקצועי בתחום עליו הוא מופקד.
כמה שזה נשמע מוזר, למרות שהאנושות יודעת יותר ויותר, והעולם המודרני מספק לנו כלים כדי לדעת כמעט כל מה שאנחנו רוצים, התופעה של ניתוק מעובדות מדעיות הולכת ומתרחבת. איך זה יכול להיות? הסיבה היא שהאנושות לא רק צוברת ידע, אלא התרבות האנושית הולכת ומתעצבת בכיוונים שאינם מקדמים ידע אובייקטיבי. הכלים הטכנולוגיים מנגישים מידע, אך גם מקלים על ייצור והפצת פייק ניוז. אינטליגנציה מלאכותית כבר כותבת עבודות לאוניברסיטה ומציירת ציורים, והגבולות בין אמת לדימיון מיטשטשים.
בהכללה גסה נאמר שבמשטרים טוטליטריים השלטון קובע מה אזרחים ידעו ומעצב את תפיסותיהם באופן המשרת את השלטון. וגם בדמוקרטיות, שכביכול מעלות על נס את חופש הביטוי, יש מגוון אפיקי שיבוש. מפוליטיקאים ועד חברות מסחריות, לגורמים רבים יש אינטרס למרוח אותנו ולגרום לנו לחשוב מה שמשרת אותם. מדעית, קוקה קולה איננה טעם החיים, אלא מסכנת חיים, אך ברור שיושקע ממון רב לשכנע אותנו להיפך, עד כדי מתן חסות לוועידת האקלים.
אך יש עוד ווקטור מדאיג המסית אותנו דרסטית מהאמת - תפיסות ברוח הזמן, ותרבות לא רק של פוליטקלי קורקט, אלא כפיה דורסנית של נרטיבים, גם אם הם סותרים את המציאות. תחום המגדר, למשל, מצוי כיום בשיח סוער בארה"ב והגיע גם לכאן. השוליים של התפתחות זו הם תפיסה לפיה גבר שחש שהוא אישה, זכאי להתחרות בספורט נשים מקצועני. בצד החובה לנהוג ברגישות ובכבוד ובשיוויון זכויות, ישנה עובדה מדעית אחת פשוטה - לספורטאית זו יש גוף של גבר ולכן יתרון לא הוגן. בקצב הזה לא יהיה יותר ספורט מקצועי נשי, כי גברים יקטפו את כל השיאים והמדליות. לא סתם ספורט מופרד בין גברים ונשים.
הדיון הציבורי הער והרגיש בנושא שילוב נשים בתפקידי לחימה בצה"ל עוסק במתח בין ערך השיוויון ליעד של אפקטיביות קרבית וניצחון במלחמה. אך השיח לוקה בפער עצום בין תפיסות מקובלות לעובדות מדעיות. הנרטיב השולט כיום, אפילו בקרב שופטי בג"ץ, הוא שהפערים בין גברים ונשים הם רק עניין סטטיסטי של ממוצעים - כלומר שגברים רק *בממוצע* גדולים וחזקים יותר, ולכן ניתן לקבוע רף כושר אחיד, ומי שעוברים אותו - למעשה שווים. רעיון זה סותר קשת של פערים פיזיולוגיים בין גברים ונשים - בגודל ובמסת שרירים, במבנה וצפיפות העצמות, במיקום וחוזק רצועות וגידים, בכושר נשיאת חמצן בדם, והורמונלית. הפערים באים לידי ביטוי בין היתר באחוז פציעות גבוה יותר בקרב נשים (לדוגמא, אצל נשים הזווית בין עצם הירך לעצם השוקית גדולה יותר מזו של גברים, ולכן יש להן הרבה יותר פציעות בברכיים), ולכן בהשפעה מהותית על האפקטיביות הקרבית.
רבים ורבות ממנהלי המאבק לשיוויון מגדרי בשירות קרבי, מציגים מצג שווא המתעלם מעובדות מדעיות. אך גם אם היינו מתעלמים מקשת הפערים המהותיים ובוחנים אך ורק כושר גופני וכוח פיזי ומציבים רף אחוד, הרי שלא ניתן להתעלם מהעובדה שגברים ונשים אינם נבדלים רק בהסטה קלה של ממוצע, אלא בסדרי גודל משמעותיים. שיאנית העולם בריצה למאה מטרים לא היתה עוברת את המוקדמות לאולימפיאדה לו היתה נאלצת להתחרות מול גברים. במילים אחרות, אם אכן יקבע רף אחוד וגבוה, מעט נשים יעברו אותו.
כך הפיזיולוגיה האנושית התפתחה אבולוציונית. אין בכך אמירה נגד שילוב נשים בתפקידי לחימה, אלא שאת הדיון יש לבסס על עובדות. כשמתקבלות החלטות בלתי מבוססות, בלחץ תרבותי וחברתי, ואף בסילוף נתונים, התוצאה היא השפעה הרסנית על האפקטיביות הקרבית, וכמובן פגיעה בנשים עצמן. במילים אחרות - שילוב צריך להיעשות באופן מושכל, תוך גישור על פערים (ולא התעלמות מהם), בין היתר ע"י סרגלי כושר מותאמים, אימונים ייעודיים, וגם התייחסות מובנית לפערים - למשל בנשיאת משקלים ובתפקידים ספציפיים. בשל רגישות הנושא רק אדגיש שלדעתי האישית צוות של סיירת מטכ"ל הרחק מעבר לקווים יהיה אפקטיבי יותר ויצליח יותר אם תהיינה נשים בצוות. אני רק מציע לבסס את הרכב הכוח וחלוקת המשימות על סמך הפיזיולוגיה האנושית, ולא להתעלם מנתונים בשם ערך השיוויון.
נושא אחר. כבר אמרנו שאמונה ומדע לא בהכרח חופפים. כך גם בכל הנוגע לרפואה "אלטרנטיבית". הגיע הזמן שנתבגר ונדחה על הסף דברים שחסרים שמץ של ביסוס מדעי. הומאופתיה היא שטות מוחלטת. תראפיות ללא מגע המערבות נפנוף ידיים מעל המטופל וניצול שדות אנרגטיים, עוזרים אך ורק בשל אפקט פלסבו ומניפולציה רגשית של מטופלים, שלעתים נואשים בסבלם.
הנושא רגיש, אני יודע. יש לי חברים מטפלים. יש להדגיש שחלילה אינני טוען שהם שרלטנים. יתרה מכך, אני מכיר כאלה שרואים בעשייתם שליחות, ויש שמספרים שנעזרו בהם ומצאו מזור לתחלואיהם. אך אם מחקרים מוכיחים שאין בטיפול מסוים השפעה מעבר לאפקט פלסבו - אז זו האמת. גם אם חברים ובני משפחה מספרים בהתלהבות שזה ממש עוזר. אה, ואסטרולוגיה היא קשקוש.
ואם אנחנו כבר בשוונג, אז מדיומים אינם מתקשרים עם רוחות. הדבר הזה הוא הונאה מטופשת ועלבון לאינטליגנציה, וראוי שנאמר זאת בקול רם.
רבנים הם מנהיגי ציבור, ואין להם כוחות ניבוי וריפוי. אין בכוחם לשנות את המציאות, ואין להם יכולת "לדעת עליך דברים מדהימים שאף אחד לא יודע". תופעת הבאבות ההולכת ומתרחבת ראויה להוקעה ולגינוי, כי האנשים הללו מנצלים בדרכי מרמה את תמימותם של חסידיהם. וודאי יש בהם מוכשרים ובעלי יכולות העמקה בנפש האדם (עובדה שהם מצליחים במניפולציה), אבל אין שום דבר על טבעי בעשייתם, והם אינם כלי בשליחותו של האל.
כמובן שלא כל מה שמדענים אומרים הוא אמת לאמיתה. ואפילו לא נכון לדבר על תאוריות מדעיות כ"עובדות", אלא ניחושים מושכלים, ומיטב ההבנה עד כה, ומסגרת שמחזיקה מים כל עוד לא הוכח אחרת. דוגמא טובה לכך היא קביעתו השגויה של גלילאו גליליי שזמן המחזור של מטוטלת קבוע, ללא קשר לגודל המשרעת. האמת היא שזמן המחזור מתארך ככל שהמשרעת גדלה (כה ידועה היא השערתו השגויה, שהערך "מטוטלת" באתר מט"ח הציג טעות זו כעובדה. הם תיקנו משהסבתי את תשומת לבם לכך). אולם אין להתבלבל ולחשוב שתאוריה מדעית שווה בערכה לאמונות דתיות ותפיסות ערכיות. המדע עדיין מציג את חוד החנית של הידע האנושי.
חשוב לעמוד על המשמר על מנת לזהות הטיות - תמימות או מכוונות, ו"מחקרים" מוזמנים ומסולפים לקידום יעדים עסקיים. ניגוד עניינים יכול בהחלט לשבש מדע אמיתי, במיוחד כאשר הכוח המניע הוא רווחים, ולא ידע. אם רופא ממליץ על תרופות כשהוא מקבל כסף מהחברה המייצרת את התרופה, נכון לפקפק ביושרתו. אבל אינננו יכולים לתת למקרים שכאלה להחדיר בנו תפיסה שגויה כאילו המדע כולו הוא סובייקטיבי ונתון לוויכוח.
מדענים הם חלוצים פורצי דרך וגבולות בשם האנושות כולה. חלקם הקדישו חיים שלמים לגילוי סודות הטבע. עלינו לבטא יותר הערכה למאמציהם, ולעשות שימוש בעושר הידע והכלים שגילויהם מספקים לנו. מומלץ להתבסס על עובדות, ולהבדיל בין עובדות לתפיסות ברוח הזמן, גם אם הן פופולריות, וגם אם לא פוליטקלי קורקט לכפור בהן. מומלץ לנצל את הידע האנושי העצום על מנת לצמצם הטיות וכשלים, לייעל תהליכים, לשפר החלטות, לטייב תקשורת, ולמקסם הישגים.