© 2019 by CCS Ltd.

054-8189815  /  972-54-8189815

  • c-facebook
  • Twitter Classic
  • Google Classic

הטרגדיה של הבורות המדעית

ראובן בן שלום (רב"ש)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מדוע אסטרונאוטים מרחפים בתחנת החלל הבינלאומית? אם, כמו רבים אחרים, עניתם "כי אין כוח כבידה בחלל" - אתם טועים.

סר אייזיק ניוטון גילה בשנת 1687 שגופים נמשכים זה לזה ביחד ישר למכפלת מסותיהם, וביחס הפוך לריבוע המרחק ביניהם. תחנת החלל הבינלאומית משייטת במסלול לווייני נמוך של כארבע מאות קילומטרים מעל כדור הארץ, כלומר מרחקה ממרכז כדור הארץ גדול רק בכ- 6% מרדיוס הכדור. מכאן שכוח המשיכה המורגש בתחנת החלל הוא רק 10% פחות מאשר על פני האדמה.

אז בתחנת החלל הבינ"ל יש כוח משיכה, והיא נופלת כמו כל חפץ אחר. אך היא לעולם לא מתרסקת לאדמה מפני שמהירותה האופקית, כ- 28,000 קמ"ש, גורמת לכך שמסלול הנפילה מסונכרן לעקמומיות כדור הארץ. תחנת החלל למעשה נופלת בנפילה חופשית אינסופית.

מפני שתאוצה בלתי תלויה במסה, כפי שהדגים גליליאו גליליי בשנת 1589, תחנת החלל הבינ"ל וכל אשר עליה נופלים יחדיו, כך שנראה כאילו דברים "מרחפים" בתוכה.

האם זה לא מוזר שאיננו יודעים עובדות מדעיות בסיסיות שהתגלו לפני עידנים?

מחקר מדעי - המסע העיקש, המייגע ולפעמים הסזיפי, לחשיפת סודות היקום והטבע - לא רק מניב טכנולוגיה המקילה על חיינו כמו טלפונים ניידים, ולא רק משפר את איכות חיינו כפרטים, אלא חיוני לעצם קיום המין האנושי. המבט לאחור מאפשר ללמוד את תולדות היקום, ומבט צופה פני עתיד מוודא שנוכל לקיים את כדור הארץ ולשמור עליו, כמו גם ליצור תשתית לקיום חיים בפלנטות אחרות אם וכאשר הדבר יידרש.

השיטה המדעית של היפותזה, ניסוי, ניתוח והסקת מסקנות, ביחד עם ביקורת עמיתים, הופכת את הידע האנושי לקומולטיבי ופרוגרסיבי. במילים אחרות, הידע שלנו על העולם הולך ונבנה, נדבך על נדבך. תיאוריות מדעיות, בשונה מסתם "תאוריות", אינן תחושות בטן ספקולטיביות, אלא תיאור שלם, שיטתי, חקור ומאותגר של מיטב הבנתנו.

תורת האבולוציה היא מיטב הבנתנו את ההתפתחות הגנטית של אורגניזמים. תורת האבולוציה איננה פחות עובדתית מתורת היחסות הכללית של איינשטיין, כפי שהררי ממצאים כבר הוכיחו. ככה העולם עובד. עלינו להתגבר על כך שיש בינינו אנשים שקשה להם עם העובדה שהתפתחנו בהליך רנדומאלי של ברירה טבעית, כמו חיפושיות וקופים.

אגב, למי שצריך, אין בעיה ליישב עובדות מדעיות עם קיומו של אלוהים. בהחלט ניתן להאמין שאלוהים בכבודו ובעצמו תכנן וניווט את מהלך הדברים. רק אין להאמין שבני אדם תמיד נראו כמונו, פשוט כי זה לא נכון עובדתית.

העובדה שהנושא עדיין נתפס כ"שנוי במחלוקת" ושילדינו לא לומדים אותו כתשתית להבנת עולמנו ואת עצמנו - אינה רק מאכזבת ומוזרה, אלא פשוט מטורפת.

אגב, גילו המוערך של היקום הוא 13.8 מיליארד שנה, ואין זה משנה במה אנשים "מאמינים".

אנו עדיין יודעים כה מעט על עולמנו. גם מה שידוע, אינו נחלת הכלל. ולמרבה הצער גם מה שיודעים, אינו תמיד מיושם.

מדוע אנו כה נבערים? הדיסוננס עם אמונה דתית ברור, אך יש עוד "אשמים".

אחריות מסוימת יש לתקשורת, אשר משתמשת במדע כמקור לשעשוע ולהעצמת רייטינג. הם עושים זאת באופן מכוון ע"י דחיפת פסאדו-מדע, עיוות וניפוח מדע אמיתי, או זילות ופישוט למכנה משותף רחב. העובדה שהתקשורת הישראלית מצטטת בקביעות צהובונים בריטיים בנושאים "מדעיים" מעידה כאלף עדים על חומרת התופעה. "עכשיו זה מדעי!" היא כותרת נפוצה, בדרך כלל לפני אנקדוטות שוליות וממש לא מדעיות. התקשורת גם נוטה להציג התקדמות מדעית כהבזקים של גאונות נקודתית, במקום התהליך האינקרמנטלי שהיא באמת.

החברה שלנו מעריצה ומהללת זמרים, ספורטאים, כוכבי קולנוע ואנשי צבא - לא מדענים. בתי ספר מציגים עובדות ונתונים, ולא מלמדים מספיק כיצד ללמוד, לחקור, לפקפק ולנסות. אמנם מטיפים לילדים שמתמטיקה ומדע חשובים, אבל לא מחדירים בהם הערכה של ממש ליישומיותם, וילדים רבים מתייחסים אליהם כמטלות מיותרות שלא יידרש לעשות בהם שימוש בחיים האמיתיים.

בתי ספר גם חסרים תשתיות ראויות של מעבדות ומכשור מדעי, איתם אפשר היה לא רק ללמד ולהמחיש, אלא לרגש, להסעיר ולהצית סקרנות והערכה למדע.

הבעיה איננה רק במדעי הטבע. הבורות שלנו משתרעת על תחומים יישומיים רבים במדעי החברה, והיא עולה לנו במחיר יקר, כי אנו חוזרים וממציאים את הגלגל מחדש וחוזרים על אותן טעויות.

מחקריו פורצי הדרך של הפסיכולוג החברתי Geert Hofstede על פערי תרבות ותרבות ארגונית מספקים תובנות וכלים לייעול שיתוף פעולה בין-תרבותי ובינלאומי. אולם כאשר אני מנסה להציג את תמצית המודלים שלו בסדנאות, המשתתפים בדרך כלל מגלגלים עיניים ומאיצים בי "לדלג על התאוריה ולהתמקד בפרקטיקה".

עבודותיהם של זוכה פרס נובל דניאל כנהמן וחברו עמוס טברסקי על רציונאליות וקבלת החלטות עזרו לנו להבין את מגבלות היוריסטיקה והאינטואציה, והעניקו לנו את היכולת לנבא ולגשר על הטיות קוגנטיביות. מתברר שבשונה ממה שנדמה לנו, המוח האנושי אינו מצטיין בסטטיסטיקה המבוססת על תחושות בטן. אך עדיין, רובנו לא יודעים מי הם כהנמן וטברסקי ואיזו מתנה יקרת ערך הם העניקו לאנושות.

ככל שנבין יותר את חסרונותינו ומגבלותינו, כך נצליח יותר לגשר עליהם. ביטול ו"נפנוף" ידע מחקרי בנושאים אלו, והעדר יישום מתודולוגיות שנגזרות ממנו, מוביל לבינוניות בתחומי עשייה רבים.

הדבר נכון במיוחד בתחומים עתירי סיכון. תעופה היא דוגמא מובהקת לתרבות ארגונית שעברה טרנספורמציה יסודית באימוץ מתודולוגיות פרי ניתוח מדעי, אך תחומים רבים מדי עדיין מדשדשים הרחק מאחור.

דוגמא מצערת במיוחד היא ענף הבניה, בו עובדים מוצאים מותם כעניין של שגרה. זו איננה גזרת גורל, אלא התנהלות חסרת אחריות בכל הרמות, החל מאי מילוי הוראות בטיחות בסיסיות, דרך פערי רגולציה וכשלי ניהול, וכלה בהעדר אכיפה ובקרה.

עולם הרפואה משתפר באופן משמעותי אך עדיין רחוק ממימוש מלוא הפוטנציאל במניעת טעויות וזיהומים, התבססות על מערכות תומכות החלטה, טיפוח עבודת צוות אפקטיבית, לימוד ויישום לקחים, וקידום טיפול כשיר תרבותית.

עם כל כך הרבה מחקרים וספרים על ניהול, מאכזב מאוד שמנהלים עדיין פועלים לרוב על פי אינסטינקטים, ואגו מהווה מרכיב מרכזי בהווייתם והתנהלותם. ההשלכות הן כפיפים חסרי שביעות רצון ומוטיבציה, ותוצאות לא מיטביות. דוגמא לכך היא התופעה השכיחה בישראל של מנהלים שהגיעו מצה"ל ולפחות על פי עובדיהם "חושבים שהם עדיין בצבא".

זה כמה עשורים מתקיים מחקר לשיפור הליכי איתור, מיון ושיבוץ עובדים, במטרה למזער הטיות ואפליה, ולבחור את המתאימים ביותר. בין היתר מבוצע מעקב ארוך טווח אחר עובדים שהתקבלו ונכשלו, ואף מתקבלים עובדים מעטים שלא עברו את המיון, על מנת לתקף את המודלים. אולם למרבה התימהון, בארגונים רבים, ביניהם סוכנויות לאומיות, תהליך המיון מבוצע בידי כוח אדם בלתי מיומן, תוך שימוש בשיטות בלתי מקצועיות ובלתי מתוקפות.

התעלמות ממדע היא הרסנית ברמה האישית והארגונית. אולם תפיסות אנטי מדעיות של פוליטיקאים עלולות להיות הרות אסון מבחינה גלובאלית. למשל, התייחסות מבטלת לשינוי אקלים, הפצת תאוריות קונספירציה בלתי מבוססות על חיסונים, קיצוץ תקציבים למחקר מדעי ומינוי אנשים חסרי רקע מדעי כיושבי ראש וועדות מדעיות. יו"ר וועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, למשל, למד בישיבה והוסמך לרבנות. על אף שח"כ מקלב זוכה להערכה רבה על פעילותו הפרלמנטרית, אני מוצא טעם לפגם בכך שהוא אינו בעל רקע מקצועי בתחום עליו הוא מופקד.

כבר אמרנו שאמונה ומדע לא בהכרח חופפים. כך גם בכל הנוגע לרפואה "אלטרנטיבית". הגיע הזמן שנתבגר ונדחה על הסף דברים שחסרים שמץ של ביסוס מדעי. אירידיולוגיה והופמאופתיה הם שטות מוחלטת. תראפיות ללא מגע המערבות נפנוף ידיים מעל המטופל וניצול שדות אנרגטיים, עוזרים אך ורק בשל אפקט פלסבו ומניפולציה רגשית של מטופלים, שלעתים נואשים בסבלם.

הנושא רגיש, אני יודע. יש לי חברים מטפלים. יש להדגיש שחלילה אינני טוען שהם שרלטנים ושקרנים. יתרה מכך, אני מכיר כאלה שרואים בעשייתם שליחות, ויש שמספרים שנעזרו בהם ומצאו מזור לתחלואיהם. אך אם מחקרים מוכיחים שאין בטיפול מסוים השפעה מעבר לאפקט פלסבו - אז זו האמת. גם אם חברים ובני משפחה מספרים בהתלהבות שזה ממש עוזר.

אה, ואסטרולוגיה היא קשקוש.

ואם אנחנו כבר בשוונג, אז מדיומים אינם מתקשרים עם רוחות. הדבר הזה הוא הונאה מטופשת ועלבון לאינטליגנציה, וראוי שנאמר זאת בקול רם. רבנים הם מנהיגי ציבור, ואין להם כוחות ניבוי וריפוי. אין בכוחם לשנות את המציאות, ואין להם יכולת "לדעת עליך דברים מדהימים שאף אחד לא יודע". תופעת הבאבות ההולכת ומתרחבת ראויה להוקעה וגינוי, כי האנשים הללו מנצלים בדרכי מרמה את תמימותם של חסידיהם. וודאי יש בהם מוכשרים ובעלי יכולות העמקה בנפש האדם (עובדה שהם מצליחים במניפולציה), אבל אין שום דבר על טבעי בעשייתם, והם אינם כלי בשליחותו של האל.

כמובן שלא כל מה שמדענים אומרים הוא אמת לאמיתה. דוגמא טובה לכך היא קביעתו השגויה של גלילאו גליליי שזמן המחזור של מטוטלת קבוע, ללא קשר לגודל המשרעת. האמת היא שזמן המחזור מתארך ככל שהמשרעת גדלה (אגב, כה ידועה היא השערתו השגויה, שרק לאחרונה תוקן ערך "מטוטלת" באתר מט"ח שהציג את הטעות כעובדה).

חשוב לעמוד על המשמר על מנת לזהות הטיות - תמימות או מכוונות, ו"מחקרים" מוזמנים ומסולפים לקידום יעדים עסקיים. ניגוד עניינים יכול בהחלט לשבש מדע אמיתי, במיוחד כאשר הכוח המניע הוא רווחים, ולא ידע. אבל אינננו יכולים בשום אופן לתת למקרים שכאלה לערער ולהחדיר בנו תפיסה שגויה כאילו המדע כולו הוא סובייקטיבי ונתון לוויכוח.

מדענים הם חלוצים פורצי דרך וגבולות בשם האנושות כולה. חלקם הקדישו חיים שלמים לגילוי סודות הטבע. עלינו לבטא יותר הערכה למאמציהם, ועלינו לעמוד בקצב, להתעדכן, ולעשות שימוש בעושר הידע והכלים שגילויהם מספקים לנו.

The Tragedy of Scientific Ignorance

English version HERE