ממשלת נתניהו ותומכיה - מה חשבתם?

ראובן בן שלום (רב"ש)

20/3/2023

 

מה ציפיתם? שאיתמר בן גביר יהיה השר הממונה על ביטחון הפנים, והכל יהיה בסדר? לא עלתה במוחכם המחשבה שעבריין, גזען, תומך טרור, שבנה את כל הקריירה שלו על פרובוקציות - הוא לא בדיוק האיש המתאים? לא תהיתם לרגע מה המשמעות לקחת אדם שלא שירת בכוחות הביטחון או בכלל, שלא ניהל שום דבר – ולמנותו לאחראי על גוף ביטחוני גדול ומורכב ורגיש כמו משטרת ישראל? וברצינות – מישהו מכם חשב שהוא יצליח פתאום להתנהג אחרת ולדבר אחרת? ונראה לכם הגיוני שהוא ימשיך להתנהג כמו שהוא תמיד מתנהג – וכולם יהיו סבבה עם זה? אפילו מי שאוהב את איתמר ומאמין בו, יכול להבין שמבחינה ערכית קשה לציבור גדול לקבל אותו ואת משנתו.

מה באמת חשבתם - שהציבור ישמח שממשלת ישראל היא מעוז גברי של פנאטים דתיים עם אג'נדות קיצוניות, גזעניות, משיחיות, מגזריות? אמנם מדינה יהודית וציבור די מסורתי - אבל נראה לכם שהעם באמת רוצה מדינת הלכה, חוקי דת, ועוד יותר כוח לבתי הדין הרבניים? לא יעזור לטעון שאין בכוונתם להפוך אותנו למדינת הלכה – כי לשם דבריכם ומעשיכם מכוונים, אז זה מה שאנשים מרגישים שקורה.

האם מישהו חושב שהגיוני שמגזר אחד יפעיל את כל כובד משקלו הקואליציוני לשימור עוני, בורות, ותלות, ושכל מאמציו יהיו לניתוב כספי ציבור לשימור דרך החיים הזו? האם מישהו חושב שיש משהו שפוי בכך שמגזר זה - באופן גורף ומובנה - אינו משרת את המדינה? ואיך לכל הרוחות לא ברור לכם שכפיה דתית לקירוב ליהדות, אך ורק מרחיקה מהיהדות ומשניאה את הדת ואת המדברים בשמה?

מה נראה לכם – שסמוטריץ יתפלפל שהוא לא באמת רוצה למחוק את חווארה אחרי שהוא אמר שצריך למחוק את חווארה, ושבן גביר ינסה לטעון שהוא השתנה ושברוך גולדשטיין הוא כבר לא הגיבור שלו – וכולם יקנו את זה? אנשים שכל חייהם מייצגים אג'נדה, מדברים ומתנהגים בשמה, ועלו לשלטון בזכותה, לא יכולים לצפות שכמה מילים ישכנעו אותנו, או את שותפינו בעולם שהם לא מי שאנחנו יודעים שהם.

ומילא בזירה הפנימית אפשר להיות תמימים ומניפולטיביים, אבל האם באמת חשבתם שהעולם מטומטם? שלאמריקאים לא יפריע ששר במשרד הביטחון מצהיר על רצונו לבצע פשעי מלחמה? "עונש מוות למחבלים" זה סלוגן של נער גבעות פרחח, ללא אחריות לאומית. אבל אשכרה לקדם חוק כזה? ועוד להצהיר במפורש שהכוונה היא להוציא כעת מאות אנשים מכלאם ולהוציא אותם להורג – ולא לחשוב שיהיו לכך השלכות דרמטיות, מהזירה הבינ"ל ועד האזורית והפנימית?

האם נראה לכם סביר שעבריין סדרתי כמו אריה דרעי, אברך חסר כל שהפך בעודו איש ציבור לאיל נדל"ן מיליונר, עבריין שישב, יחזור שוב ושוב לזירת הפשע וכולנו נקבל אותו כמנהיג ראוי? כן התחייב לפרוש או לא התחייב לפרוש - זו נקודה שולית. שקרן פתולוגי ומניפולטור נכלולי שפועל כדי להנציח את נחשלות המגזר שלו על מנת לשמר את כוחו הפוליטי, ששם בצל בעיניים כדי לזייף דמעות על מרן הרב עובדיה יוסף – ועדיין איכשהו אינו מוקע ע"י הציבור שלו עצמו וממשיך להיות כוכב פוליטי.

האם עצרתם רגע לחשוב ששום דבר ממה שקורה פה לא עומד בפני עצמו, אלא הכל ביחד מאותת לאנשים שהם בדרך לחיים כנתינים תחת ישות שונה ממה שחתרנו אליו ועמלנו בשבילו כולנו? שדמוקרטיה כבר לא נהיה?

ומה אתם חושבים כעת - בכל רגע שחולף - שהגיוני שהנהגה תהיה מנותקת ממה שקורה? שתראה את המפעל הציוני קורס ולא רק שלא תעשה דבר כדי למנוע זאת, אלא תשפוך דלק על המדורה, ותמשיך ברטוריקה משתלחת ומפלגת? אנחנו דוהרים לקיר, והמנהיגות לא עושה דבר. או שהם מנותקים ולא מבינים, או שהם עושים את זה בכוונה.

גם למעריצים הכי גדולים של נתניהו – האם לא נראה לכם ראוי שמנהיג ידבר כמו בן אדם? יפגין אמפתיה? יעשה מינימום של מאמץ לשכנע שהוא לא איבד את זה ולוקח את כולנו לתהום? ואפשר לטעון מה שרוצים לגבי מקרה זה או אחר המעיד על נהנתנות בני הזוג נתניהו, אבל כשהם במו ידיהם תורמים ישירות לתדמית של ניתוק ושחיתות וסדרי עדיפויות לקויים, אי אפשר להתפלא שככה ציבור גדול יחוש.

וליכודניקים יקרים - מה באמת חשבתם לעצמכם - שאותו אדם יהיה שתול כל השנים האלה בתפקיד, ולא יהיו לזה השלכות? שהוא לא יסתאב ויקהו חושיו והוא יתחיל להאמין שהוא מנהיג דגול שאין שני לו ושאין תחליף לו? ומה נראה לכם - בתוך הליכוד פנימה - שיש משהו בריא בתרבות הקפת המנהיג בביריונים קולניים, עושי דברו, שלא מאיימים עליו פוליטית? חשבתם מה זה עושה להתנהלות הפנימית בליכוד, כשהטובים מועפים, או נשארים שנים על גבי שנים על תקן פודלים בתקווה לקבל פירורי תפקידים מומצאים, והיאחזות בחלום רחוק של החלפת הנהגה?

מה תיארתם לעצמכם שיקרה - שתוכרז "רפורמה" שתיתפס ע"י ציבורים שלמים כקץ הדמוקרטיה ולא יהיו לזה השלכות? ומה לכל הרוחות חשבתם - שכנסת ישראל תעסוק כל היום בחוקים פרסונליים, מגזריים, כוחניים, גרגרניים - ועם ישראל יקבל זאת בשלווה ולא יחשוב שהכל קשור?

ומה עובר לכם בראש כשאתם רואים את היקפי המחאה, את הקולות הרמים והברורים מכל רובדי החברה הישראלית - שאם תהיו נחושים ולא תוותרו, אז תנצחו? האם לא ברור לכם שזה אבוד? שכולנו ביחד בדרך לריסוק?

טענות על "קמפיין ממומן ומתוזמן" תמוהות ולא מפחיתות כהוא זה מאותנטיות המחאה. בכל מאבק אידיאולוגי מעורבים קמפיינרים, ולהדפיס שלטים או לפרסם מודעות בעיתון עולה כסף. אבל הנרטיב כאילו המונים ברחובות כי "שטפו להם את המוח" הוא פתרון פשטני של מי שקשה לו להתמודד, אז הוא בוחר את הנתיב הקל של ביטול מוחלט של הצד השני. תמוה במיוחד לשמוע טענות כאלה מתומכי ממשלת נתניהו, שמקיים קמפיינים אדירי ממדים לאורך שנים, עם מנגנון משומן, תרתי משמע, של עיצוב תודעה. חייבים להודות שמוזר במיוחד לראות ציבור כה הומוגני של תומכי נתניהו טוען שלצד השני שטפו את המוח.

 

במקום לזלזל ולבטל, עדיף להפנים שאנשים ברחובות כי הם בחרדה של ממש ולא כי מישהו מימן מודעה בעיתון. ואמפטיה לרגשותיהם אינה פוגמת בכהוא זה בצדקת דרככם שלכם.

 

עוד טענה נפוצה היא ש"השמאל" (מזמן לא באמת שמאל – זו רק תעמולה שעוזרת לכם לייצר דמוניזציה של היריב) רוצה לפגוע בכלכלת ישראל. אף אחד לא רוצה לפגוע בכלכלה, אלא כולם מזהירים שהכלכלה תיפגע בעקבות הרפורמה. ונכון שזה טיעון מעניין שלולא המחאה, העולם היה פחות שם לב ואז היה פחות נזק – אבל אין להעלות על הדעת שבגלל זה צריכים לשתוק. זה כמו לדרוש להשתיק קורבנות אונס, או להעלים עין ממעשים חריגים של חיילי צה"ל, כדי לא לפגוע בשמה הטוב של ישראל. אנשים מבטאים פחד אמיתי מהבאות וחושבים על ההשלכות. והגיוני מאוד להניח שאם מחר תהיה פה דיקטטורה, הכלכלה תיפגע קשות.

בפייסבוק זה אולי זה עובד, אבל תעמולה כמו "לא באמת אכפת להם מהרפורמה"... "הם לא מקבלים את תוצאות הבחירות"... או "זה רק כי הם שונאים את ביבי" - היא עלבון לאינטליגנציה ושקר עצמי מסוכן - כי המחאה אותנטית. אנשים ברחוב כי הם חוששים לאובדן הדמוקרטיה. אתם יכולים לטעון שהרפורמה לא תפגע בדמוקרטיה, אבל אינכם יכולים לטעון שהצד השני לא מאמין שכן וחרד מכך. ואם הוא חושב ככה - זה כבר מאבק קיומי, ואנשים לא יקבלו את שלילת החופש שלהם.

האם חשבתם חודש קדימה – על יום העצמאות בו ראש ממשלת ישראל לא מעז להראות את פניו בציבור? שהוא לא יעניק את פרס ישראל? שקלתם קדימה מה זה אומר אם מעתה הוא יאלץ להתחבא ולהתחמק ולהונות את הציבור ואפילו את זרועות הביטחון? מישהו חשב כמה זמן אפשר להמשיך להתנהל ככה? נניח ש"תנצחו" – אז מה? נתניהו ינהל את המדינה מאיזה בונקר?

כשאתם רואים סימנים ברורים לכך שכוחות הביטחון - המשטרה וצה"ל, כבר בערעור של ממש - קולות ברורים של פקפוק ומוטרדות וערעור האמון - זה לא גורם לכם לחשוב שאולי הלכתם רחוק מדי? אם די ברור שהשלמת החקיקה פירושה משבר חוקתי שיוביל לשאלה מטורפת אם סרים למרות הממשלה או לבית המשפט - ונחזה בהתפרקות זרועות הביטחון של מדינת ישראל - הם זו לא סיבה טובה לחשב מסלול מחדש?

כמשרת מילואים פעיל, שחי בתוך עמו, אני חש חובה להדגיש שאין מדובר בביקורת על מדיניות כזו או אחרת (לכן השוואה למלחמות או ההתנתקות לא רלוונטית) – אלא תחושה עמוקה של אובדן אמון, וספקות פנימיים באשר ליכולת להתנדב ולשרת ישות שאיננה דמוקרטיה. אם תפגעו במסד, בדבק, בערכים - ולא מספיק אנשים יאותו להתנדב ולשרת ולסכן ולהקריב – זה נגמר. אתם יכולים לכעוס על הלוחמים שאומרים את זה, לכנותם בכינויי גנאי, אבל זה המצב. כדאי שתפנימו את ממדי התופעה, וכמה קרובים אנחנו להתמוטטות מערכת הביטחון.

"דיקטטורה?!" אתם שואלים, כלא מאמינים. "מה פתאום דיקטטורה?" – ובכן, אם נדב ארגמן מאמין שתהיה פה דיקטטורה, וכמוהו עוד מאות אלפים, אז אתם חייבים לפחות להאמין שהמילה הזו לא נשלפת סתם – אנשים מאמינים שלשם אנחנו דוהרים.

כמובן שבאותה נשימה אני אומר לצד השני שציבור שלם מאמין בחשיבות הרפורמה, ולא כדי "לחלץ את נתניהו ממשפטו". וזה ברור, אבל צריך להיאמר – הימין לא רוצה דיקטטורה, אלא מאמין בלב שלם שכיום אין לנו דמוקרטיה אמיתית בשל הפרה בוטה של האיזון לטובת מערכת המשפט שחרגה מסמכותה.

אם כולם היו מפנימים שבצד השני יש אחיות ואחים פטריוטים, רציניים, חושבים, ובאמת מאמינים במה שהם אומרים – כבר היה יותר טוב. כך או כך, גם מתוך כבוד לממשלה ולתומכיה ולאמונתם במהלכיה – אתם חייבים להבין שזה הולך להתרסקות, בתוך זמן קצר מאוד. האלימות המילולית והפיזית הולכת וגואה, וביסודה לא פערי תפיסות על נחיצות או סעיפי הרפורמה, אלא אי הבנה יסודי של רחשי ליבם של המוחים. איש ידוע, פטריוט ומנהיג ישראלי מהימין, כתב בפייסבוק: "כמה שנאה יש פה" – תוך קטלוג שגוי של המוחים, שהרי הם אינם שונאים, אלא מפחדים. שלל תגובות חבריו מימין עסקו רק בהקטנה והשמצה וזלזול בצד השני, כיריב מטורלל אותו יש להביס. זו הטרגדיה הגדולה באופן ניהול המחלוקת בינינו.

כולם חשים שזה כבר לא "הרפורמה" לבדה, אלא הוצפו כאן שלל תפיסות עולם סותרות, וחלומות שונים על זהות המדינה, וגם פערים עמוקים בהגדרת הדמוקרטיה. והכל אכן כרוך יחד והתנפץ סביב עניין הרפורמה. ניסיתי להסביר מדוע הכל כרוך יחד, אך אבקש לחדד ולסכם מדוע בעיני כשל המהלך ואיך באמת הכל קשור. לשם כך נניח שאני איש ימין, ותומך בכל לבי ברפורמה. ובכן, כוונותיכם היו טובות, אבל –

​

1. כשלתם, כי הרכבתם ממשלה עם אנשים לא ראויים, עם רקע בעייתי ואג'נדות קיצוניות ומגזריות.

2. כשלתם בהליכה על כל הקופה, בלוח זמנים קצר מדי, באופן שעורר בקרב ציבורים שלמים פחד מפני הפיכה משטרית. שינוי כה עמוק בדי-אן-איי החוקתי של ישראל, ראוי שיעשה בתהליך עמוק, ארוך, סדור, ומשותף.

3. כשלתם כשלא הסברתם. הנחתתם "רפורמה" ללא נימוקי עומק לסיבותיה. התעקשותו של לוין שהוא כבר עשרים שנה חושב על זה, לא גורמת לאנשים להבין במה מדובר ולהשתכנע בצדקת הדרך. אתם טוענים שלאזרח הממוצע אין מושג על מה הרפורמה – נניח, אז מי אחראי לזה?

4. כשלתם בסגנון מתנשא, מנותק, מתריס, בוטה, משתלח, ומזלזל – ובכך תרמתם לתפיסה שאתם מתייחסים לצד השני כאל יריבים, שלא לומר אויבים אותם בכוונתכם לכתוש ולהביס. כינויי הגנאי ללוחמים היווה סימפטום לתרבות שיח קלוקלת והרסנית, והעדר מנהיגות.

5. כשלתם כששופרי הליכוד הפכו את הרפורמה למלחמת מעמדות ועדות, כאילו הרצון הוא לנקום ולרמוס את המואשמים בקיפוח.

6. כשלתם בהעדר אחדות מסרים, בחוסר איפוק, ובחוסר שליטה באמירות קיצוניות שכל אחת מהן בכוחה לייצר גלים של ביקורת מבית ומחוץ.

7. כשלתם בקידום רחב של יוזמות וחוקים לא רלוונטיים, כולל בתחומים שבאופן מובהק תרמו לתפיסה שאתם כאן כדי להשתלט באופן כוחני על כל מוקדי הכוח.

8. כשלתם בכך שהובלתם במו ידכם ציבור ענק לתפיסה אותנטית של איום קיומי על דרך חיינו, על החזון הציוני, על הדמוקרטיה, ועל החופש. ואחד הכישלונות הצורבים ביותר שלכם הוא העדר אמפתיה ופתיחות לחשש אמיתי זה, והשתלחות בצד השני והאשמתו באופן מופקר ומופרך בשיקולים פוליטיים, בכסף זר, או בשטיפת מוח.

​

אז גם אם אתם צודקים, כשלתם בדרך, וכעת אתם צריכים להיות חכמים. אתם בהנהגה. האחריות שלכם. הובלתם אותנו לנקודה בה אנו נמצאים. ובכוחכם לעצור לפני שיהיה מאוחר מדי. אין בהודאה בכישלון הדרך ויתור על הרעיונות שהתכוונתם לקדם. אין בזה שום פחיתות כבוד. אין בזה "תבוסה". רק אחריות ובגרות וממלכתיות ומנהיגות והיגיון בריא.

ולמי שיטען שדווקא המוחים הם מובילי האנרכיה ומסכנים את המדינה – לא, זה לא אותו דבר. אתם בשלטון. אתם יזמתם. אתם מובילים. אתם שיניתם את כל סדרי העדיפויות ואף זנחתם את כל מה שאמרתם שתטפלו בו. כאמור – בסדרת כישלונותיכם, אתם אחראים למצב ולא אף אחד אחר. ואם ציבור רחב מאמין שאתם מובילים לקטסטרופה – הציבור הזה יאמר את דברו. ומי שאוחז במושכות יכול כעת לקבל החלטות. כאמור, זה מתחיל בזה שתפנימו שהחששות והפחדים והמחאה של אחיותיכם ואחיכם – אותנטיים.

 

וכמובן נזכור שזכותם של רבים פשוט לחשוב שאתם טועים. רבים (כמוני) חושבים שרפורמה נדרשת, אבל הסטה ותיקון נקודת האיזון זה דבר אחד, וריצת אמוק לקצה הסקאלה בצד השני זה משהו אחר ובלתי מתקבל על הדעת. בהטיית האיזון יתר על המידה באופן בו יצטבר כוח רב מדי אצל הריבון, ויחלשו הריסונים – לא נהיה יותר דמוקרטיה. לאחרונה נשאלו בכירי הממשלה מי יערוב לנו שכוח לא ינוצל לרעה. התשובה היתה: "אנחנו" – והרי לכם הסיבה מדוע זו לא נקודת איזון, אלא נקודת קיצון מסוכנת.

מהי נקודת האיזון הנכונה? על זה אפשר לדבר. מה ההרכב המושלם בוועדה למינוי שופטים? אפשר יהיה לגבש מתווה מוסכם, כמו בכל סעיף אחר. אבל בשביל זה חייבים לשנות את הפרדיגמה לגבי הצד השני, להוריד את הלהבות ואת הטונים, לגלות אמפתיה, לשנות רטוריקה, לעצור את ריצת האמוק, לקחת אחריות, לגלות מנהיגות, ולעצור התדרדרות למלחמת אחים ולסיום המפעל הציוני.